שלום לכולם,

אני עליתי לארץ ב1998 בגיל 14 מגרוזיה, ואני בא ממשפחת טייסים. סבא שלי (ז"ל) היה טייס קרב במלחמת העולם השנייה וסיים תפקידו בצבא אדום כאלוף משנה. אבא שלי קברניט,  וטס בג'ורג'יאן אירלינס. 
אני עליתי לארץ בשנת 1998 בגיל 14 לבד ולמדתי בישיבה תיכונית שלוש שנים. אחרי שסיימתי בגרויות התגייסתי לצה"ל ומאוד רציתי להיות טייס קרב, אבל בגלל שהורים שלי לא היו גרים בארץ לא עברתי סיווג ביטחוני. אחרי שסיימתי שרות שלי במודיעין שדה עדיין הייתי עם החלום שלי להיות טייס - ואז מצאתי את הבן אדם שעזר לי להגשים את החלום. 
יוסי, אתה לא רק עשית ממני טייס, עזרת לי להגשים חלום של הילדות שלי, מודה לך מאוד מאוד.

יוסי לימד אותי לא רק להיות טייס - אלא איך לפעול ולהתנהג במצבי חרום של המטוס שזה הפקטור הכי חשוב בטיס. ללמד לטוס אפשר אבל גם צריך ללמד איך יוצאים מפינות הלא נעימות בזמן ומצב נתון, כי בסופו של דבר זה מה שמציל את החיים. 
אני רוצה לספר סיפור שקרה לי לפני כשבוע, עשיתי הגדר דו מנועי ובמבחן  מכבים בגובה מנוע אחד לגמרי כדי לדמיין אובדן מנוע, אחרי מספר ניסיונות של הנעת מנוע באוויר התחלתי לשמוע איך הבוחנת מתחילה להתחנן למנוע שיניע, אני לא ידעתי כבר מה לעשות לצחוק או איך שהוא להתאפק,  לא חשבתי שבוחן יכול להגיע למצב כזה שגם קצת הטריד אותי. כל מי שרוצה ללמוד לטוס או כבר טס חייב לחשוב לפני,  מטוס תמיד להיות מוכן לכל מצב שיכול לקרות לו. 

הבסיס שקיבלתי מיוסי בקורס טייס פרטי הוא מאוד משמעותי. 

הדבר הכי חשוב שאני אישית קיבלתי זה ביטחון עצמי וחשיבה קדימה שמאד עזרו לי גם בהגדר מכשירים גם במסחרי וגם בדו מנועי. 

אני מאד מכבד ומעריך את יוסי כמדריך ואוהב אותו כבן אדם. 

יוסילה - מאחל לך ולכל משפחה שלך בריאות אושר ועושר ושיהיה תמיד שלום ושלווה בבית שלכם.

 

אורי זומבולידזה