האמת היא, שלולא זמזום המטוסים החגים מעל ביתי – אינני בטוח שהייתי חושב על כיוון הטיסה.
אולם מה לעשות כשאתה מתגורר במרחק יריקה משדה תעופה (עטרות ירושלים בזמנו) שהרעש היחידי אותו אתה חש, זה זמזום המטוסים מעל ראשך?
שנת 1980 הייתה השנה בה לקחתי את טיסת ההכרות שלי. זה היה בשדה התעופה הרצלייה דווקא. מיותר לומר שטיסת ההכרות שבתה
את לבי, וכמובן שהחלטתי לנסות את מזלי.
באותה עת הייתי כבר בעל משפחה – אישה ושני ילדים קטנים. הצד הפיננסי לא היה מן המשופרים, ובזמנו,
הנסיעות מירושלים להרצלייה, לא היו תענוג גדול, וזאת בלשון המעטה. על כל שעת טיסה, הייתי צריך לבזבז כמעט שלושת רבעי יום.
אחרי 8 שעות טיסה, נטשתי את חלומי הגדול, והמתנתי שבירושלים הבירה יפתחו בית ספר לטיסה. הנס קרה ובשנת 1982 נפתח בית ספר לטיסה בשדה התעופה עטרות, ממש ליד ביתי בזמנו.
אחרי עוד כמה שעות טיסה, נאלצתי לפרוש, וזאת כתוצאה מקשיים כלכליים, אתם יודעים, אישה, שני ילדים, משכנתא וכו' – היה קשה מאוד.
ב- 1986 חזרתי לחיידק הטיסה וקיבלתי את רישיון הטיס הפרטי שלי.
האמת היא שמעולם לא היו לי שאיפות נוספות בתחום זה, מעבר לקורס הטיס הפרטי, אולי מפני שלא ידעתי עד כמה גדולות האפשרויות
בתחום זה. התחלתי לבצע טיסות בשמי הארץ כשאני נהנה מכל רגע.
לימים, כאשר הפרוטה הייתה מצויה בכיסי, התחלתי לבצע טיסות לחו"ל. מה אומר לכם, תענוג אמיתי!!
אחרי שחרשתי כל אי מאיי הים התיכון, ונהניתי מרוב היתרונות שיש לטייס המשמש כאיש צוות אוויר, החלטתי לעבור קורס מכשירים - קורס מקצועי מתקדם בעולם התעופה.
האפשרויות הקסומות הגלומות בטיסה נפתחו בפני, ומיד עם סיומו של קורס המכשירים נסעתי לארה"ב על מנת לעבור קורס טייס מסחרי,
וקורס על מטוס דו מנועי.
כאשר חזרתי לישראל, עברתי הסבה ל-טייס מסחרי – בעל רישיון ישראלי, ומאוחר יותר, עברתי קורס הדרכת טיסה.
כטייס מסחרי, בצעתי טיסות רדיו, טיסות צילום בארץ ובאירופה, (בעיקר בהולנד) והטסתי נוסעים בארץ ולחו"ל.
מאז שנת 1998 ועד היום, הנני עוסק במקצועי כמדריך טיסה, ולזכותי נזקפות כ-12,000 שעות טיסה, שמהן, למעלה מ-11,000 שעות בהדרכת טיסה.
לזכותי נזקפים מאות חניכים וטייסים פעילים, המטיסים מטוסים שונים ברחבי המדינה ומחוצה לה. ביניהם, טייסים פרטיים, טייסים מסחריים וטייסים המטיסים מטוסי סילון ברחבי העולם.
לקורס טייס אזרחי, מגיעים אלי חניכי טיסה מכל שכבות הציבור – פקידים, מהנדסים, אנשי הייטק, בעלי מלאכה במקצועות שונים, חיילים משוחררים וכו'. הגילאים של חניכי הטיסה נעים בין 17 ל-75 !!!
כולם מגיעים עם המון חדוות יצירה, והמון רצון להצלחה.
יש לי המון הערכה לבני ה - 40+ המגיעים אלי לקורס טייס.
החברה האלה משלבים בית, אישה, ילדים, משכנתא ועסקים בחלום הילדות שלהם, חוזרים אל "ספסל הלימודים",
מתכוננים לקראת כל שעור, ולא פעם נעזרים בילדיהם.
אחד המקרים היפים והמיוחדים שבין חניכי, הוא חניך בן 45 , שלא ידע אפילו ABC .... אבל כוח הרצון שלו היה מדהים, ותוך כשנה וחצי האיש עבר את כל מבחני התיאוריה, והפך לטייס מאושר.
אני תמיד נהנה לראות אבות ובנים ו/או בנות שלומדים ביחד, על מנת להפוך טייסים, מבסוט לראות בני 50+ שמגיעים לקורס הטייס, על מנת לחוש את מה שהבן חווה בקורס טייס בצה"ל, ותמיד מאושר לראות את הטייס/ת החדשים שמביאים את בני המשפחה לסיבוב גאווה באוויר.
לזכותי נזקפים כעשרה טייסים מוכשרים במיוחד אותם הכשרתי לכל הרישיונות התעופתיים האפשריים. התעופה הפכה להיות מקצועם העיקרי, וחלקם אף משמשים כיום כטייסים המטיסים מטוסי סילון בכל רחבי העולם.
למעלה מ- 98% מחניכי הטיסה שלי, קיבלו את רישיונות הטייס שלהם, כבר אחרי מבחן הטיסה הראשון שלהם .
