קודם כל, רציתי להגיד תודה לכל האנשים המיוחדים במונאייר – מעבר לכל מה שקשור למטוסים עצמם, תמיד יש הרגשה של כיף, משפחה ואכפתיות אצלכם.

תודה למשפחה המדהימה שלי – בלי התמיכה של אשתי והילדים לא היה סיכוי שהייתי יכול להגשים את החלום לטוס.

וכמובן תודה ליוסי, שהפך להיות דמות כל כך מרכזית וחיונית בחיים שלי.

מה אפשר להגיד עליו?  

כולם יודעים ש:

           ×                  הוא נותן מעל 100% לכל חניך,

           ×                  הוא תמיד מוכן לעזור,

           ×                  אי אפשר לעבוד עליו והוא לא מוותר על כלום,

           ×                  תמיד יש לו מה לומר והוא תמיד צודק!!

אבל כל זה נאמר כבר על ידי אחרים.

אז חיפשתי במקורות שלנו לראות אם יש משהו רלוונטי.

מצאתי שני תיאורים מעניינים מלפני כ- 2500 שנה - הנביא ישעיהו מתאר "והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך" והנביא ירמיהו מתאר "הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו עלבצרה". האם ייתכן שהתכוונו ליוסי?!

בנוסף, מצאתי ששיטת ההדרכה של יוסי באה ישירות מהתנ"ך – כתוב בתהילים "הזורעים בדמעה, ברנה יקצרו".

גם המשורר משה אבן עזרא שחי לפני כ- 1000 שנה כנראה מסכים עם השיטה של יוסי – הוא כותב

"אם לא תסבול את עמל הלימוד, תסבול את עמל הבערות".

אז הזלנו דמעות וסבלנו, ובכל זאת באמת היה שווה כל רגע ולא הייתי משנה כלום!

                                                    יוסי – תודה, תודה, תודה על הכל!